Sanhedrine
Daf 22a
משנה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת גוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. וְדִינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב׃
Traduction
Dans les affaires d’argent, on peut finir le procès le même jour où on l’a commencé; dans les affaires capitales, on peut prononcer l’acquittement le même jour, mais il faut ajourner la condamnation au lendemain, dans l’espoir de trouver peut être, en attendant, un argument en faveur de l’accusé. C’est pourquoi on ne juge pas une affaire capitale la veille du jour de Shabat, ni la veille d’un jour de fête (126)''Rashi dit: si l'accusé est condamné, on ne pourra pas l'exécuter le samedi ni le jour de fête, et on ne peut pas non plus faire attendre l'accusé trop longtemps pour ne pas le faire souffrir; il faut, au contraire, pouvoir exécuter le coupable aussitôt que le jugement est fini.''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' גומרין בו ביום לזכות. אם זיכוהו ביום ראשון פוסקין את דינו מיד והולך לו אבל אם לא היו יכולין לזכותו ביום ראשון אין פוסקין את דינו לחובה אלא מלינין את דינו למחר שמא ימצאו בלילה זכות:
לפיכך אין דנין וכו'. שהרי אם יתחייב אין יכולין לגמרו למחר שאין מיתת ב''ד דוחה שבת וי''ט כדדריש לה בגמרא ולשהותו עד אחר השבת אי אפשר דמשנגמר הדין איכא עינוי הדין ושלא יגמרו הדין עד אחר השבת ג''כ אי אפשר דשמא בתוך כך יהא נשכח טעם המחייבין והמזכין מלבם:
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם כול'. מְנָלָן. וְשָֽׁפְט֥וּ אֶת הָעָ֖ם בְּכָל עֵ֑ת. וְאִית קְרִי לְשֶׁעָבַר. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. 22a כֵּינִי מַתְנִיתָא. שֶׁאִם טָעוּ וְדָנוּ בַלַּיְלָה שֶׁדִּינָם דִּין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָֽׁפְט֣וּ אֶת הָעָם֘ בְּכָל עֵת֒. אָמַר. הָא אֲמִירָה.
Traduction
On sait qu’en affaire d’argent ''on peut finir le procès même la nuit'', car il est dit (Ex 18, 22): ils jugeront le peuple en tout temps. Peut être ce verset se réfère-t-il seulement au passé, au fait d’un jugement commencé? En effet, dit R. Samuel b. Isaac, voici comment il faut rectifier la Mishna: si par erreur un jugement a eu lieu la nuit (même commencé), il est valable, en raison des mots ''ils jugeront le peuple, en tout temps''; c’est une explication très appropriée (128)Cf. ci-après, (6, 1) fin..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מנלן. דגמר דין בלילה דכתיב ושפטו את העם בכל עת:
ואית קרי לשעבר. וכי היאך נלמוד מן המקרא הזה על גמר דין דנימא דלא כתבה התורה האי קרא אלא מה שכבר עבר שהרי תחלת דין עיקר המשפט הוא ואמאי נוקי ושפטו אגמר דין הוא דכתיב:
כיני מתני'. כן בעי למתני' דמנלן שאם טעו ודנו בלילה אפילו לתחילת דין שדיניהם דין ת''ל ושפטו את העם בכל עת:
הא אמירה. הא ודאי פירושא היא ושפיר קאמרת ודוגמתו בפרק הגוזל עצים הלכה א':
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת גוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם כול'. תַּנֵּי. הָעֵד אֵין מְלַמֵּד לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. מְנָלָן. שֶׁנֶּאֱמַר וְעֵ֣ד לֹא יַעֲֽנֶ֥ה בְנֶפֶ֭שׁ לָמֽוּת׃ וּמְנַיִן שֶׁאַף הוּא אֵין מְלַמֵּד לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהוּא לֹא יַעֲֽנֶ֥ה בְנֶפֶ֭שׁ לָמֽוּת׃ רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. פְּעָמִים שֶׁאָדָם רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ מִזְדַּמֵּם וּמַפְלִיג דְּבָרָיו שֶׁלֹּא יָמוּת.
Traduction
On a enseigné: le témoin ne devra fournir aucune explication favorable ou défavorable à l’accusé (129)Tossefta, ch. 9., puisqu’il est dit (Nb 35, 30) un seul témoin n’attestera pas contre quelqu’un en vue de la mort, en ce sens que si quelqu’un va être condamné, le témoin ne doit plus intervenir d’une façon quelconque, ni en bien, ni en mal. C’est du reste logique, dit Resh Lakish (sans recourir à ce verset); il peut arriver que, par crainte d’une condamnation, on retourne les arguments, pour qu’il ne s’ensuive pas la mort.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ט והבאתי לעיל בהלכה א':
ועד לא ימנה בנפש למות. ודריש לה בנפש העומד למות לא יענה כלל בין לזכות בין לחובה:
ת''ל והוא לא יענה. בקרא לא כתיבא הכי אלא כלומר דאף הוא לא יענה כלל בדין רשע למות:
ר''ל אמר פעמים שאדם רואה וכו'. כלומר דסברא היא ולא בעי קרא שלא יענה לזכות לפי שלפעמים מתפחד שמא יגמר הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן ושמא יזדמם ומפליג הוא בדברים ללמד זכות עליו שלא יזדמם וימות ונמצא כנוגע בדבר הוא:
וּמְנַיִין שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵי יָמִים סְמוּכִין זֶה לָזֶה.
Traduction
Pourquoi condamne-t-on (en cas de peine capitale) dès le lendemain, en 2 jours successifs (sans commencer une veille de fête)?
Pnei Moshe non traduit
ומנין שצריכין שני ימים וכו'. על אין דנין בע''ש קאי ולפי שצריך לגמור דינו למחר ואי אפשר ומנין שיהא ההריגה דוקא ביום הסמוך וליגמר דיניה למחר ויהרג אחר השבת ולא מסיק לה השתא עד לבתר ומפסיק בדין ע''ש והדר מסיק לה:
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַחַי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אָסוּר לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְהָדָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב. דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הָא דִינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֵין דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אָמַר. כָּאן לַהֲלָכָה כָאן לְמַעֲשֶׂה.
Traduction
⁠—Or, R. Hiskia ou R. Hiya dit au nom de R. Abahou (130)J., (Ketubot 1, 7).: il est interdit de juger les questions d’argent la veille du Shabat. Mais notre Mishna n’est-elle pas opposée à cet avis en disant: ''pour les questions capitales, on prononce le même jour la sentence si c’est l’acquittement, et le lendemain si c’est une condamnation; voilà pourquoi on ne la prononce ni la veille d’un Shabat ni la veille d’une fête''. N’en résulte-t-il pas que, pour une question d’argent c’est permis? De même R. Hiya a dit que l’on juge les questions d’argent la veille du Shabat, non les questions capitales? Voici la distinction à établir: R. Abahou vise la règle rabbinique (qui interdit même de juger les questions d’argent), tandis que notre Mishna vise le fait (applicable aux questions capitales seules).
Pnei Moshe non traduit
אסור לדון דיני ממונות בערב שבת. מפני שטרודין להכין צרכי שבת:
והדא מתני' פליגא. דדוקא דיני נפשות קתני וכן תני ר''ח בהדיא כן דדנין דיני ממונות בערב שבת:
אמרי. כאן להלכה כאן למעשה. ובכתובות פ''ד הלכה א' גריס כאן להלכה כאן לדבר תורה והיינו הך וכלומר דמשנתינו איירי מד''ת דאין דנין דיני נפשות ודייקינן אבל דיני ממונות דנין וכן הא דתני ר''ח מד''ת קאמר דדנין והא דאמר רבי אבהו אסור לדון בערב שבת מדרבנן ולמעשה דאסור לכתחלה הוא אבל אם עבר ודן דינו דין:
וְיִדּוֹנוּ אוֹתוֹ בְעֶרֶב שַׁבָּת וְיִגָּמֵר דִּינוֹ בְשַׁבָּת וְיֵיהָרֵג לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצָא דִינוֹ מִשְׁתַּקֵּעַ. רֵישׁ לָקִישׁ בָּעֵי. וְיִדּוֹנוּ אוֹתוֹ בַשַּׁבָּת וְיִגָּמֵר דִּינוֹ בַשַּׁבָּת וְיֵיהָרֵג בַּשַּׁבָּת. מָה אִם עֲבוֹדָה שֶׁדּוֹחָה שַׁבָּת רְצִיחַת מִצְוָה דוֹחָה אוֹתָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת. שַׁבָּת שֶׁהָעֲבוֹדָה דוֹחָה אוֹתָהּ אֵין דִּין שֶׁתְּהֵא רְצִיחַת מִצְוָה דוֹחָה אוֹתָהּ. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. מִיכָּן לְבָתֵּי דִינִין שֶׁלֹּא יְהוּ דָנִין בַּשַּׁבָּת. מַאי טַעֲמָא. נֶאֱמַר כָּאן בְּכָל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהָי֨וּ אֵ֧לֶּה לָכֶ֛ם לְחוּקַּת מִשְׁפָּ֖ט לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם׃ מַה לְהַלָּן בְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף כָּאן בְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Traduction
⁠—Donc ne peut-on pas commencer le jugement la veille du Shabat, l’achever (le prononcer) le Shabat, et exécuter le condamné plus tard, après l’issue du Shabat? Cet ajournement est impossible; ce serait aggraver la peine de ne pas exécuter de suite le condamné. Mais, objecta Resh Lakish, pourquoi ne pas le juger même le jour du Shabat, prononcer la sentence et l’exécuter en ce jour, par corrélation avec le culte divin? Puisqu’on n’a pas égard au culte pour lequel on enfreint le repos shabatique, et le devoir de l’exécution par justice est applicable même au cohen en fonction, selon ces mots (Ex 21, 14): de mon autel tu l’enlèveras pour le faire mourir; à plus forte raison devrait-on, pour une exécution capitale, enfreindre le Shabat, que le culte domine? R. Ila répond au nom de R. Yanaï que le tribunal ne juge pas le jour du Shabat, en raison de ce qu’il est dit d’une part (ib. 35, 3): dans toutes vos demeures, et d’autre part (Nb 35, 19): ces préceptes seront pour vous une règle de justice, dans vos générations, en toutes demeures; de l’identité de termes, on conclut à l’analogie du sens, et la défense shabatique du premier verset se reporte au tribunal.
Pnei Moshe non traduit
וידונו אותו. השתא מסיק להאי מנין דלעיל דאמאי אין דנין בערב שבת דאי משום שאי אפשר להורגו למחר יגמר דינו למחר ויהרג אחר השבת:
דינו משתקע. לשהותו עד אחר השבת והוי עינוי הדין:
ריש לקיש בעי. ואמאי לא יהרג בשבת נילף לרציחת מצוה שתהא דוחה את השבת מק''ו מעבודה:
מעם מזבחי תקחנו למות. שאם היה כהן רוצח ורוצה לעבוד עבודה מביאין אותו לב''ד ולדונו שבת שהיא נדחית מפני העבודה אינו דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה:
מיכן. מקרא דלקמיה למדנו שאין מיתת בית דין דוחה את השבת:
נאמר כאן בכל מושבותיכם. לא תבערו אש בכל מושבותיכם ונאמר להלן בפרשת רוצחים גבי מיתת ב''ד:
אף כאן בבית דין הכתוב מדבר. ואמר רחמנא לא תבערו:
Sanhedrine
Daf 22b
משנה: 22b דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַטְּהָרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד. הַכֹּל כְּשֵׁירִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁירִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא כֹהֲנִים לְוִיִים וְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה׃
Traduction
Dans les affaires d’argent, et dans celles de pureté ou d’impureté le plus grand des juges dit d’abord son opinion; dans les affaires capitales, on commence au contraire par le plus petit (127)On craint, selon Rashi, si le plus grand dit d'abord son opinion, qui est pour la condamnation, que les autre n'y adhèrent par respect pour lui.. Dans les affaires d’argent, tout le monde peut juger; dans les affaires capitales, les juges ne peuvent être que Cohanim, ou Lévites, ou d‘autres enfants d’Israël d’une naissance tellement irréprochable, que leurs filles puissent épouser des Cohanim.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מן הצד. מן הקטן שבהם כדדריש בגמרא:
הכל כשרין לדון. אפילו גר אם אמו מישראל כשר לדון לישראל וכן ממזר כשר לדון דיני ממונות כדאמר בגמרא:
ואין הכל כשירין לדון דיני נפשות. דכתיב והקל מעליך ונשאו אתך בדומין לך מה משה רבינו מיוחס אף ב''ד מיוחסין:
הלכה: דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַטְּהָרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת כול'. רִבִּי אוֹמֵר. לֹא תַֽעֲנֶה עַל רִיב. רִב כָּתוּב. שֶׁלֹּא תַעֲנֶה אַחַר הָרַב אֶלָּא קוֹדֶם לָרַב. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. לֹא תַֽעֲנֶה עַל רִיב. רִב כָּתוּב. שֶׁלֹּא תַעֲנֶה קוֹדֶם לָרַב אֶלָּא אַחַר הָרַב. רַב אָמַר. לֹא תַֽעֲנֶה. אֲפִילוּ אַחַר מֵאָה. דִּבְרֵי רִבִּי פִינְחָס.
Traduction
Rabbi justifie le procédé de ''commencer par le plus petit'', par ces mots (Ex 23, 2): tu ne prononceras pas dans une contestation; or, en lisant ce dernier mot Rav (pour Rib, sans yod), on y voit le sens de ne pas répondre après le maître, mais avant lui. R. Yossé b. Hanina au contraire déduit du même verset qu’il ne faut pas répondre avant le maître, mais après lui (il l’applique à la procédure dans les affaires d’argent). Rav dit (comme Rabbi) que, ne pouvant pas discuter l’avis du maître, on ne doit pas prononcer après lui, y eut-il cent juges. Tel est l’avis de R. Pinhas,
Pnei Moshe non traduit
גמ' שלא תענה אחר הרב אלא קודם לרב. ומכאן למדו לומר דדיני נפשות מתחילין מן הצד שאם הרב והוא המופלא שבב''ד יאמר מקודם שוב אין לחלוק עליו דלא תענה על רב והלכך מתחילין מן הצד:
שלא תענה קודם לרב אלא אחר הרב. רבי יוסי בן חנינא פליג אלימודיה דרבי וס''ל דקרא לאו בדיני נפשות מיירי אלא בדיני ממונות ואיפכא ילפינן מכאן דעל למעלה וקודם משמע וכלומר דקרא הכי קאמר שלא תהיה עונה דעתך מקודם לרב אלא הרב יענה בתחלה ומכאן שבדיני ממונות מתחילין מן הגדול ובדיני נפשות דמתחילין מן הצד ילפינן מקרא אחרינא כדלקמן:
לא תענה אפילו אחר מאה. כלומר דרב כרבי ס''ל דלא תענה אח''כ משמע שלא יחלוק על הרב אם כבר אמר דעתו ומכאן הוא דלמד דבדיני נפשות מתחילין מן הצד ומייתי ראיה מדרשת ר' פינחם דדריש לא תענה אפילו אחר מאה והיינו שאפילו יש כאן מאה דיינים כולהו בלא תענה קאי שלא יאמרו דעתן אלא מקודם לרב דאם יאמר הרב מקודם שוב אין לאחד מהן לחלוק עליו וש''מ כדרשת רבי. ומאה דנקט לאו דוקא דלא מצינו בית דין יותר מע''א אלא כלומר אפילו הן הרבה הרב צריך שיאמר באחרונה:
רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר. דִּינֵינוּ כְדִינֵיהֶן. וְחַד אָמַר. אֵין דִּינֵינוּ כְדִינֵיהֶן. מָאן דָּמַר דִּינֵינוּ כְדִינֵיהֶן. נִיחָא. וּמָאן דָּמַר אֵין דִּינֵינוּ כְדִינֵיהֶן. מַה מְקַייֵם וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָה֭. וַיֹּ֣אמֶר מְמוּכָ֗ן. רָאוּ דִבְרֵי יְהוּדָה. רָאוּ דִבְרֵי מְמוּכָן.
Traduction
R. Hilqia au nom de R. Simon dit que R. Yohanan et Resh Lakish sont en désaccord à ce sujet: d’après l’un, nos usages en justice ressemblent aux leurs (les païens aussi commencent par l’avis du plus petit) d’après l’autre, il n’y a pas d’analogie d’usages (les nôtres se font en vertu d’un texte). D’après le 1er avis, disant que la priorité d’avis du plus petit provient de l’analogie des usages, on s’explique les exemples suivants: Juda dit, etc. (Gn 37, 26), et Memoukhan dit (Est 1, 26); mais d’après l’avis opposé, comment les expliquer? Ces versets indiquent seulement que l’on approuvera l’intervention de Juda (dans la vente de Joseph), ou celle de Memoukhan (devant Assuérus).
Pnei Moshe non traduit
דינינו כדיניהן. שהם ג''כ נוהגין להתחיל בדיני נפשות מן הצד כדיליף לקמיה וכלומר דלהאי מ''ד לא בעינן למילף להא מקרא דסברא היא שלא יחלוקו על הגדול ועוד שאחר שהוא שומע דברי כולן ויש מטין לכאן ולכאן הוא מכריע שהרי מצינו שאף בדיניה' נוהגין כן:
אין דינינו כדיניהם. לא נהגו כן אלא דגזירת הכתוב הוא אצלינו:
מאן דאמר דינינו כדיניהן ניחא. הני קראי דלקמי' ויאמר יהודה מה בצע וכו' שאע''פ שהוא לא היה הגדול שבאחין התחיל בתחלה וזה היה קודם מתן תורה ש''מ שסברא בעלמא הוא שאין מתחילין בדיני נפשות מן הגדול וכן ויאמר ממוכן והוא האחרון שבכולן והוא התחיל בתחלה אלא למ''ד אין דינינו כדיניהן שהם לא נהגו כן ואין ללמוד לזה מן הסברא מה מקיים הני קראי:
ראו דברי יהודה. הא לא קשיא דבאמת אחרים התחילו ואמרו מקודם דעתם אלא שראו דברי יהודה והוטב בעיניהם לפיכך נכתבו דבריו וכן לדברי ממוכן:
וּמְנַיִין שֶׁמַּתְחִילִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מִן הַצַּד. תַּנָּא שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד לַאֲֽנָשָׁ֜יו חִגְר֣וּ ׀ אִ֣ישׁ חַרְבּוֹ. וְאַחַר כָּךְ יָֽשְׁבוּ בַדִּין עַל נָבָל. רִבִּי תֵימָא בַּר פַּפַּייָס בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. אַף בִּפְסוּל מִשְׁפָּחָה מַתְחִילִין מִן הַצַּד.
Traduction
– D’où sait-on que dans une affaire capitale on doit commencer par prendre l’avis du plus petit? Samuel l’ancien a enseigné (131)Ci-dessus, (2, 3). devant R. Aha de le déduire de ces mots (1S 25, 13): David dit à ses hommes de ceindre chacun l’épée, ensuite seulement le roi se ceignit aussi, puis on prit place pour juger Nabal. R. Téma b. Papias dit au nom de R. Oshia; même pour une déclaration d’inaptitude dans une famille, on commence par prendre l’avis du plus petit.
Pnei Moshe non traduit
ומנין שמתחילין בדיני נפשות מן הצד. לר' יוסי בן חנינה דלעיל הוא דשואל דלא מפרש לקרא לא תענה על רב בדיני נפשות וכן להאי מאן דאמר שאין דינינו כדיניהן אלא דמקרא ילפינן והילכך נטר לה הש''ס עד הכא:
חגרו איש חרבו. ואח''כ ויחגור גם הוא חרבו וכדשמואל הזקן שישבו בדין עליו וכדאמר לעיל בפ''ק:
אף בפסול משפחה. אם בית דין רוצין לפסול אחד מחמת פיסול משפח' דכדיני נפשות דמיא:
הַכֹּל כְּשֵׁירִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ מַמְזֵירִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֵין מְדַקְדְּקִין בְּיַיִן נֶסֶךְ.
Traduction
Dans les affaires d’argent, est-il dit, tout le monde peut juger''. Selon R. Juda, même les bâtards le peuvent. R. Juda énonce un autre allégement, on n’est pas scrupuleux en fait de vin de libation (et si l’on ne craint pas qu’un mauvais usage ait été fait, il sera permis de boire le vin étranger).
Pnei Moshe non traduit
הכל כשרין. הכל לאתויי מאי וקאמר רבי יהודה אפי' ממזירין כשרין לדיני ממונות:
ר' יהודה אומר. ועוד אמר ר' יהודה לקולא אין מדקדקין ביין נסך שאין להחמיר בו אלא דוקא במידי שהוא דרך ניסוך ולאפוקי בדברים שאין דרך ניסוך בכך אם אירע כיוצא בדבר אין מדקדקין להחמיר ולאסור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source